datura

Year:

זה היה ב2019 כשעוד לא חשבנו על הקורונה
החנתי את רכבי רחוב מפתח הגלריה בו הציגה תערוכת יחיד שלי.
פסעתי ברחוב לכיוון הגלריה , מזג האויר היה חם
בעודי חולפת בין בנייניה הישנים של תל אביב , אני מבחינה בצמח עם פרחים ענקיים כאילו נופלים ממנו.
הצמח עומד בחצר של בניין ומכסה שטח נכבד ממנה.
אני מזהה שזהו דטורה
באותו הרגע הזמן עצר מלכת, שכחתי שאני ממהרת לגלריה ויש לי פגישה עם האוצרת ובעלת הגלריה
שכחתי שמחכה לי יום עבודה מפרך -של פירוק התערוכה
שכחתי שהחניה שלי עומדת על זמן תשלום
מה שעמד מול עני זה הצמח הרעיל הזה דטורה, שזכה לכיניים רבים כגון" עשב השטן", "צמח המכשפות", "חצוצרת השטן"
שנשטל מתחת לבניין מגורים במרכז ל אביב.
תמהתי , לאחר כמה ימים הנושא שב אלי.
גם מראה הדטורה המדהים
וגם כיצד הצמח -האורגניזם הצומח מתקיים על יד האורגניזם החי בסביבה אורבנית?

חשבתי על הציירת Rachel Ruysch
על תור הזהב בשנת 1700 בהולנד.
חשבתי על כך שזה בכלל לא ברור מאליו זהיא זכתה להכרה בעודה חיה.( אישה - ציירת ).
חשבתי על התמימות? על הבורות? של שטילת צמחים מסויימים באיזורי מגורים. חשבתי על חוסר התכנון .
חשבתי על צמח כיצד גדל וגדל בהזנחה מוחלטת מהסביבה והפך לענק - זר בסביבה של בטון.

כשציירתי את העציור הזה
רציתי לעשותו דרמטי כשם שנהגו בתקופת תור הזהב בהולנד
ועם זאת בחרתי להשאירו בשכבת הunder painting מונוכרום
עם מעט צבע עליו כדי להעביר את תחושבת הניגודיות שלו.
יפה מאוד אך מסוכן מאוד, דרמטי, פראי. בצמח צוייר בפורמט קטן כדי להעביר את התחושה שקיבלתי ענק בתוך סביבת בטון.

חשבתי על הסרט into the wild של הבמאי שון פן.
בהקשר של הבורות / תמימות של האדם אל מול הטבע,